#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קכט. זרק תינוק מראש הגג ובא שור מועד וקבלו בקרניו ומת האם משלם כופר? 	"פרש""י (ד""ה פלוגתא) שלר' ישמעאל דאמר כופר במזיק שיימינן משלם כופר אבל לרבנן דשיימינן בניזק האי לא הוה ליה דמים ופטור <sup>נג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נג.  כתב הרשב""א  (ד""ה ונתן)  דר""ח פירש בהפך, דלרבנן דאמרי דמי ניזק חייב בעל השור בכופר שהרי שורו הרג, לר' ישמעאל דאמר דמי המזיק פי' המזיק הוא היה חייב מפני שלא שמר שורו וכאלו הוא הרג ורחמנא חס עליה לשלם כופר לפי שלא עשה מעשה בידיים, והכא אפילו הוא בעצמו בכה""ג לא היה מתחייב דהא רבנן דפליגי עליה דר' יהודה בן בתירא פטרי ליה וכ""ש שורו.</span>"	"ב""ק כז."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קל. בעי רבה הניח גחלת על לב עבדו מהו. באיזה אופן מדובר, מה צידי הספק ומה נפשט? 	"האם כגופו דמי ופטור או כממונו וחייב ופרש""י (ד""ה עבדו) דמיירי בעבד שאינו כפות והצד שפטור הוא משום שהיה לו לעבד לסלקה <sup>נד</sup>. והתוס' (ד""ה הניח) פירשו כשהעבד כפות ורבו עומד אצלו ומיירי שלא מת העבד אלא הוזק <sup>נה</sup>. ולהכי מספקא ליה שמא לא יחוש הרב לסלקו מפני שישלם לו דמי נזקו. ונפשט שעבדו כגופו ופטור <sup>נו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נד.  וביאר הרשב""א  (ד""ה הא)  וכשלא סלקה הוא פשע בעצמו.
<br>נה.  ופירש הרא""ש  (סי' יז)  שכיון שהעבד חייב במצוות סמך על האדון שלא יניחנו לישרף כדי שישלם לו זה עבדו.
<br>נו.  והרשב""א כתב שמיירי בעבד כפות בפני אדונו והספק בין לחיוב מיתה ובין לנזיקין.</span>"	"ב""ק כז. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קלא. למאי נפק""מ 1. שמיעוט קורין לחבית כד 2. שמיעוט קורין לכד חבית? "	"1. כתבו התוס' (ד""ה המניח) אם התנה המוכר לתת כד והקנה לו בקנין סודר ונתחייב הקונה לתת דמים, יכול הקונה לומר לא אתן לך דמים אם לא תתן לי חבית. [וכן אם התנה המוכר לתת לו כדים במאתיים זוז ונתן הקונה דמים יכול המוכר לומר לא אתן לך אלא חביות].<br>2. אם התנה המוכר לתת חבית ונתן הקונה דמים יכול לומר לו המוכר לא אתן לך אלא כד. [וכן אם התנה המוכר לתת לו חביות במאתיים זוז ונתחייב הקונה לתת דמים יכול הקונה לומר לא אתן לך דמים אם לא תתן לי כדים]."	"ב""ק תוס' כז."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלב. מדוע אין אומרים שהדמים מודיעים אם קנה כד או חבית? (3) 	"כתבו התוס' (שם) דלא שייכא הכא הודעת דמים דקרובים דמי הכד לדמי החבית <sup>נז</sup>. א""נ שמכר לו כדים או חביות שוה מאתיים זוז שלא שייך הדמים מודיעים א""נ שהדמים באמת מודיעים אם כרוב או כמוחזק.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נז.  והרשב""א  (ד""ה קמ""ל)  כתב תחילה דלא קיימא לן כר' יהודה דאית ליה הדמים מודיעים אלא כרבנן דאמרי אין הדמים ראיה. ולבסוף כתב כתי' זה של התוס' וביאר שלא אמרו הדמים מודיעים אלא בכדי שאין הדעת טועה, א""נ בכדי שיש בו ביטול מקח.</span>"	"ב""ק תוס' כז."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קלג. המניח את הכד ברה""ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור. מדוע פטור ובאיזה אופן לכו""ע חייב ומדוע? "	"אמרי דבי רב משמיה דרב תירצו דמיירי בממלא רה""ר כולה חביות ורשאי אפילו לשברם. שמואל אמר שמיירי באפילה ורבי יוחנן אמר שמיירי בקרן זוית. במערבא אמרי שבכל האופנים פטור כיון שאין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים. ובקרנא דעצרא לכו""ע חייב, דכיון דברשות קעבדי איבעי ליה לעיוני ומיזל."	"ב""ק כז:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלד. הבא ששה מקרים שאדם המזיק באונס פטור ובאיזה סוג אונס פטור? 	"1. המניח את הכד ברה""ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור, לשמואל באפילה לרבי יוחנן בקרן זוית ולאמרי במערבא בכל אופן. והתוס' (ד""ה ושמואל) הביאו עוד חמשה מקרים:<br>2. בירושלמי פוטר אותו שישן ראשון אם הזיק לשני הבא אצלו לישן.<br>3. הניח להם אביהם פרה שאולה כסבורים של אביהם וטבחוה ואכלוה משלמים רק דמי בשר בזול אבל מה שהזיקו לא, דאנוסים הם.<br>4. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון אם עמד בעל חבית ונשברה חבית בקורה פטור.<br>5. המעביר חבית ממקום למקום ושברה.<br>6. טבח אומן שקלקל <sup>נח</sup>. כתבו התוס' (שם) שפטור דוקא באונס שהוא כעין גניבה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נח.  והרשב""א  (ד""ה ושמואל)  הוסיף עוד שני מקרים, הנכנס בחצרו של בעל הבית שפטור בעל הבית כשהזיק את הנכנס היכא דלא הוה ידע ליה, ונתקל אליבא דר' יהודה דאמר נתקל לאו פושע.</span>"	"ב""ק כז: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלה. הרי אמרו לרכובה שלש. על מה התשלום ומי מקבל סכום זה? 	"כתב רש""י (ד""ה הרי) שהתשלום על הבושת <sup>נט</sup>. וכתבו התוס' (ד""ה הוי) די""מ דלעני שבישראל קאמר אבל אחרים לפי המבייש והמתבייש ולר""י נראה דהיינו לגדול שבישראל <sup>ס</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נט.  כתב הרשב""א  (ד""ה אמר)  שיש מפרשים שהתשלום על הבושת והצער וכן כתב הרא""ש  (סי' ב)  בשם הרי""ף.
<br>ס.  כתב הרשב""א  (ד""ה הרי)  שיש אומרים שלרכובה שלש אפילו לנכבדים שבישראל, ומשמע שלפירוש זה לכולם השיעור שווה.</span>"	"ב""ק כז: ותוס'"		
